השבת של הקהילה שלנו התחילה בצורה חמה ומשפחתית באמת. היום הראשון נתן לנו הליכה משותפת, שיחות כנות ותחושת קרבה אחד לשני. בערב הדלקנו נרות חנוכה – כסמל של אור, שאנו נושאים יחד, – ועבר בצורה חלקה לחגיגת השבת

כַּמוּבָן, לא בלי הרפתקאות

מספר משתתפים הובלו לכיוון הלא נכון, אבל אז הבמאי שלנו הופיע במקום – הגיבור האמיתי של שבתון. הוא הלך לעזור ללא היסוס וממש שלף את האבודים מהשדה, לאחר שהוכיח, את האכפתיות והאחריות בקהילה שלנו – לא רק מילים.

מרגעים כאלה נוצרים הזיכרונות החמים ביותר: אור נר, שיתוף שבת והרגשה, שתמיד יש אנשים בסביבה, שיתמוך בכל מצב

השבתון של קהילתנו הפכה למרחב מיוחד לעומק, דיאלוג ותגליות. זו הייתה שבת אטמוספרית, שבמהלכו דיברנו הרבה על חיי קהילה, תפקידנו בו ואחריות כולם לעתיד המשותף.

קיימנו גם בית מדרש במתכונת של מסעדה: ליד השולחנות, באווירה חמימה, דנו בטקסטים של חנוכה, פילוסופיה ושיתפה מחשבות על מגוון רחב של נושאים.

והרגע המרגש ביותר היה אירוע הערב, שבו כל אחד מאיתנו פגש את גרסת הילדות שלנו. הקשבנו, הופתעו, זיהו זה את זה מחדש והתקרבו. ברגעים כאלה נולדת קהילה אמיתית – בְּחַיִים, חמים ומלא אור

.